MRI לבדיקת ברך וסחוס – יתרונות הבדיקה ותופעות לוואי נפוצות

בדיקת MRI של הברך

הברך היא אחד המפרקים החשובים ביותר בגוף האדם. המפרק שמחבר את השוקה עם עצם הירך מאפשר לנו לבצע תנועות שונות ומורכבות ובנוסף הוא גם נושא עליו חלק משמעותי מהמשקל שלנו. העומס על הברכיים גדול, ובמיוחד אצל הספורטאים וגם אצל מי שעוסק בפעילות גופנית בתור תחביב. בנוסף מתרחשים תהליכים ניווניים בברכיים ויש עוד תופעות שמחייבות בדיקה יסודית של פנים הברך. בכל מצב שכזה אמצעי הדימות המומלץ הוא MRI – בעמוד זה תמצאו הסברים מפורטים על המקרים שבהם כדאי לבצע MRI ברך, היתרונות של הבדיקה, הדרך שבה היא מתבצעת, ההכנה לקראתה ודגשים חשובים לגבי הפענוח.

באילו מקרים כדאי לבצע בדיקת MRI של הברך?

  • חשד לקרע במניסקוס – אחת מפציעות הספורט הנפוצות ביותר.
  • חשד לקרע ב-ACL (הרצועה הצולבת הקדמית) – עוד פציעה שנגמרת במהלך פעילות גופנית (ושאתם עלולים לסבול ממנה גם בתור ספורטאים חובבים).
  • חשד לזיהום – זיהום עלול לתקוף את הרקמות הרכות שיש בברך וגם את העצמות של המפרק (בחלק של "מבנה הברך" יש פירוט של כל החלקים של המפרק).
  • חשד לגידול – כמו זיהום, גם גידול עלול להופיע גם ברקמות הרכות וגם בעצמות.
  • חבלה חמורה בברך – כדי לבחון אם נגרם נזק לחלקים השונים.
  • דלקת מפרקים ניוונית בברך (אוסטאוארתריטיס) – מצב שבו הסחוסים נשחקים בהדרגה ופוגעים ביכולת של המפרק למלא את התפקיד החשוב שלו.
  • נפיחות – שעלולה להיות תוצאה של הצטברות נוזלים במניסקוס.
  • כאבים שלא מוצאים להם הסבר ובמיוחד אם הם מגבילים את כושר התנועה של האדם.

היתרונות של בדיקות MRI

לבדיקות MRI ובהן אמ.אר.איי ברך יש מספר יתרונות משמעותיים.

קודם כל, זוהי בדיקה מדויקת מאוד. כשיש לנו כאבים בברכיים או שהיכולת שלנו ללכת, לקפוץ, לרוץ ולפעמים אפילו לעמוד נפגעת, אנחנו זקוקים למידע מלא על הבעיה כדי שנוכל להתרפא באופן יעיל – וה-MRI מצליח לספק את כל האינפורמציה הדרושה. בפרט מצטיין המכשיר הזה בהדגמת רקמות רכות ומפרקים, ואם הפענוח מתבצע גם הוא באופן מושלם (פירוט לגבי הפענוח בהמשך) האבחון יהיה מדויק.

היתרון המשמעותי השני של בדיקות ה-MRI הוא שהן בטוחות לגמרי. בניגוד לבדיקות דימות אחרות שכוללות קרינה מהסוג שעלול להיות מסוכן ובכל מקרה ההמלצה היא להמעיט את החשיפה אליו, מכשירי האמ.אר.איי מבוססים על שדה מגנטי ולא על קרינה – ואין צורך לחשוש.

בנוסף הבדיקה לא פולשנית ולא גורמת לכאב. בדרך כלל היא נמשכת בין 20 ל-45 דקות (בהתאם למורכבות הבעיה שאותה רוצים לבחון), וכמעט תמיד מיד אחרי שיוצאים מה-MRI אפשר לחזור לשגרת היומיום.

איך מתבצעת הבדיקה?

בתוך מכשיר ה-MRI – השם הוא ראשי תיבות של המונח Magnetic Resonance Imaging  (בתרגום לעברית: דימות תהודה מגנטית) – נוצר שדה מגנטי חזק מאוד. יחידת המידה היא טסלה, ואם זה מעניין אתכם המכשירים המתקדמים הם בעלי עוצמה של בין 0.5 טסלה ל-3 טסלה.

אם תצטרכו לעבור MRI ברך, תתבקשו על-ידי מפעיל המכשיר לשכב על מיטה. המיטה מוכנסת אל תוך ה-MRI, וכשתהיו בתוכו יופעלו גלי רדיו. המטרה היא לעורר את יוני המימן שנמצאים במולקולות המים בברך בכיוון של השדה המגנטי. אחרי זמן קצר היונים הנ"ל חוזרים למיקום המקורי שלהם ותוך כדי שהם עושים את זה הם גם מהדהדים אנרגיה (זהו המרכיב של ה-Resonance באמ.אר.איי). המכשיר יודע למדוד את האנרגיה הנ"ל ואז לתרגם אותה לתמונה תלת ממדית של פנים הברך ובמיוחד לזהות מצבים שבהם חלק מהרקמות פגועות מסיבה כזו או אחרת.

כמובן שהממצאים של ה-MRI לא אומרים כלום למי שסובל מכאבים בברך. למעשה גם הרופא שמטפל בכם זקוק לתיווך כדי לאבחן במדויק את המצב – ומי ש"מתרגם" עבורו את התמונות שמספק המכשיר הוא הרדיולוג (כאמור בהמשך תמצאו הסברים מפורטים לגבי הפענוח והעבודה של הרדיולוגים).

חשוב להדגיש שמכשיר ה-MRI רגיש מאוד לכל תנועה, ולכן אתם תתבקשו לא לזוז כשאתם בתוך החלל המגנטי. סביר להניח שיהיו גם רגעים שבהם הטכנאי שמפעיל את המכשיר יגיד לכם לעצור את הנשימה לכמה שניות. לאורך כל הבדיקה יש איתו תקשורת רציפה ומלאה, ואם ישנה בעיה כלשהי תוכלו לבקש ממנו עזרה.

האם בדיקת MRI של הברך מתאימה גם לכם?

קרוב לוודאי שכן.

בזכות העובדה שה-MRI לא פולט קרינה הבדיקה בטוחה לגמרי ומתאימה גם לקהל רגיש במיוחד כמו נשים בהריון (החל מהשבוע ה-15) או ילדים. המגבלה היחידה היא הימצאות מתכות בגוף: אם יש לכם קוצב לב, מפרק מלאכותי, פלטינות, ברגים או רסיסי מתכת ישנים, לא תוכלו לעבור MRI בגלל שהשדה המגנטי החזק עלול להזיז אותם ממקומם ולגרום נזק חמור. גם אם הושתלו אצלכם אביזרים לשיפור השמיעה חשוב ליידע מראש את צוות המכון, וכך גם במקרים של התקן תוך רחמי (למניעת הריונות).

עוד מצב שמחייב תשומת לב מראש הוא חשש ממקומות סגורים. חשוב להדגיש שגם אם ישנה חרדה של ממש במצבים אלה (קלסטרופוביה), עדיין תוכלו לעבור את הבדיקה – בעזרת הפתרונות האפשריים הרבים שקיימים. במקרים הקלים מדיטציה, דמיון מודרך או כדור הרגעה יעשו את העבודה (ולפעמים גם הסברים מפורטים יפוגגו את אי הוודאות ואת החששות), במצבים קצת יותר קשים אפשר לבקש זריקת טשטוש ואם רמת החרדה גבוהה, אפשר לעבור את ה-MRI בהרדמה. במקרים אלה (של הרדמה) תישארו להתאוששות והשגחה למשך מספר שעות, על-מנת לוודא שאתם חוזרים לעצמכם בלי שום בעיה.

תופעות לוואי אחרי MRI ברך

באופן עקרוני לא אמורות להיות תופעות לוואי אחרי MRI ברך (או כל MRI אחר).

אם הבדיקה בוצעה תחת הרדמה או בעזרת טשטוש, ייתכנו תופעות שונות שקשורות לכך – חשוב לפנות מידית לגורם מקצועי בכל אירוע חריג.

מרכיב אחר שעלול לגרום לתופעות לוואי (קלות) הוא חומר ניגוד. לפעמים, כדי להפוך את התמונה שמפיק האמ.אר.איי לברורה יותר, מוזרק לנבדק או לנבדקת חומר ניגוד. זהו חומר לא מסוכן אבל במקרים מסוימים הוא גורם לבחילה, פריחה קלה או כאב במקום של הזריקה. תופעות חמורות יותר (ונדירות מאוד) כמו נפיחות או קוצר נשימה מחייבות פניה מידית לרופא.

הנחיות נוספות

  • לפני בדיקת MRI ברך חשוב לעבור בדיקות דם כולל תפקודי כליה – כדי לוודא שחומר הניגוד לא עלול לגרום לכם נזק.
  • אחרי MRI עם חומר ניגוד חשוב להרבות בשתיית מים. המים ישטפו החוצה את החומר.
  • לנשים מניקות שעוברות MRI עם חומר ניגוד כדאי להיערך מראש ולא להניק במשך 24 שעות ואפילו 2 יממות. אין עדויות לסכנות שהחומר עלול לגרום לתינוקות, אבל בכל זאת מומלץ להשתמש במקדם ביטחון.
  • בדרך כלל יש צורך בצום של 4 שעות לפני MRI של הברך. שתיית מים (בכמות מועטה) מותרת.
  • ה-MRI הוא כאמור שדה מגנטי חזק ולכן חשוב להיכנס אליו בלי חפצים מתכתיים (טבעות, מפתחות, עגילים, פירסינג, אבזמים וכו'). גם כרטיסי אשראי וסמארטפונים נשארים מחוץ לחדר ולמכשיר, וכך גם שיניים תותבות, משקפיים ופאות.
  • מכשיר האמ.אר.איי משמיע קולות נקישה חזקים תוך כדי פעולה. הרעש עלול להתווסף לאי הנוחות – אפשר להגיע עם אטמי אוזניים וכך לנטרל את הבעיה.

מה חשוב לדעת על פענוח MRI ברך?

כאמור בין המכשיר לבין הרופא המטפל יש עוד חוליה חשובה מאוד: הרדיולוג. רדיולוגים הם רופאים שעברו 5 שנים של התמחות בפענוח תוצאות בדיקות דימות (MRI וגם CT, אולטרסאונד ועוד), וזאת אחרי 7 שנות ההכשרה הבסיסית לרפואה. בהתאם מדובר באנשי מקצוע עם בקיאות גבוהה וכמובן אחריות רבה.

מצד שני בישראל ישנה בעיה חמורה והיא מחסור של ממש ברדיולוגים. בכל הארץ יש קצת יותר מ-400 רופאים שעברו את ההתמחות הנ"ל, ולפי מומחים בתחום הבריאות חסרים עוד לפחות 200. התוצאה: על מי שכבר עובד בתור רדיולוג בבית חולים או במכון שבו מתבצעות סריקות MRI מוטל עומס כבד.

מאחר שבכל המקומות הנ"ל מתחייבים למתן תשובות תוך שבועיים, והשאיפה היא גם לקצר את פרק הזמן בין הבדיקה לבין השלמת התהליך, כל רדיולוג יכול להקדיש לכל פענוח פחות זמן מכפי שהיה רוצה במצב אופטימלי. הלחץ, וגם העובדה שלא תמיד ישנו הניסיון המקצועי הדרוש לפענוח בדיקה ספציפית כמו MRI של הברך, מובילים לטעויות – לפי הערכות של גורמים בכירים בין 10% ל-20% מהפענוחים הם שגויים!

טעות עלולה להוביל לאבחון אדם בריא כמי שסובל מפגיעה מסוימת ולכן הוא יצטרך לעבור טיפול מורכב, עם לא מעט תופעות לוואי, בלי צורך אמיתי. מצב חמור אפילו יותר הוא כשאתם סובלים מזיהום, גידול, קרע במניסקוס או ברצועה, התנוונות משמעותית של רקמות סחוסיות ועוד מצבים בעייתיים אבל בגלל השגיאה בפענוח הפגיעה לא מאובחנת ואתם לא זוכים לטיפול המתאים.

הפתרון הוא פנייה לשירות פענוח פרטי. במסגרת שירות זה מפוענחות התוצאות של ה-MRI על-ידי נוירורדיולוג בכיר ובעל ניסיון רב. יתרון נוסף של השירות הוא שאותו איש מקצוע יכול להקדיש את מלוא הזמן הדרוש לכל פרט מידע ולהרכיב את הפסיפס המדויק בלי שום טעות ובלי לפספס אף ניואנס. התוצאות מתקבלות תוך 24 שעות בלבד וכוללות גם הסברים מפורטים כך שתוכלו להגיע לרופא שמטפל בכם עם הידע הדרוש כדי להיות חלק מתהליך הטיפול (כדאי לדעת שמחקרים רבים הוכיחו שככל שהאדם מעורב יותר בריפוי, כך גדל הסיכוי להחלמה מלאה ומהירה, כולל במצבים מורכבים במיוחד!)

מבנה הברך

כל ברך כוללת למעשה שני מפרקים – המפרק הראשון מחבר את עצם הירך עם עצם הפיקה ומאפשר לפיקה לנוע כלפי מעלה וכלפי מטה, והמפרק השני מחבר את הירך עם השוק וכולל עלי ומכתש.

בין העלי למכתש נמצאים שני המניסקוסים. כל מניסקוס הוא רקמה סחוסית בצורה של ירח והתפקיד שלו הוא לבלום זעזועים. כל פגיעה במניסקוס ובפרט קרע בגלל חבלה חמורה או בעקבות שחיקה מתמשכת גורמת לכאב עז, לנפיחות ולמגבלות על התנועה.

עוד מרכיב חשוב, וגם מועד לפורענות, הן 4 הרצועות:

  • ה-ACL (הרצועה הצולבת הקדמית) – רצועה זו אחראית לחיבור החלק האחורי בירך עם החלק הקדמי של השוקה.
  • ה-PCL (הרצועה הצולבת האחורית) – רצועה זו אחראית לחיבור החלק האחורי של השוקה עם החלק הקדמי בירך.

שתי הרצועות הנ"ל מונעות את החלקת השוקה קדימה או אחורה.

  • ה-LCL (הרצועה העקיפה הצידית).
  • ה-MCL (הרצועה העקיפה התיכונה).

שתי רצועות אלה נמצאות בצידי הברכיים והן לוקחות חלק בשמירה על היציבות של הברך.

השרירים שאחראים להנעת הברכיים מתחלקים ל-2 קבוצות:

  • פושטי ברך – במיוחד השריר הארבע ראשי.
  • כופפי ברך – שריר הירך הדו הראשי, השריר החצי גידי, השריר החצי קרומי ועוד.